פסק דין בתיק ע"ת 100/01

                                                                בלמ"ס                                            ע"ת/100/01

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

אל"ם עזרא קמא - שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי - המערער (ע"י ב"כ, סרן ירון קוסטליץ)

נ ג ד

מ/XXX סא"ל הלל קוקוטק - המשיב (ע"י ב"כ, קמ"ש רם שכטר)

ערעור על פסק-דינו של בית הדין הצבאי לתעבורה, מחוז שיפוט חיל-ים (כבוד סגן הנשיא, סא"ל אבי לוי) שניתן בתיק עת/47/00/4 ביום 15/7/2001. הערעור (הכרעת הדין) התקבל.

פ ס ק  -  ד י ן

עיקרי העובדות

1. המשיב הואשם בנהיגה במהירות של 120 קמ"ש בקטע דרך, שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש - עבירה על תקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961- (להלן - "תקנות התעבורה"). לפי כתב האישום נהג המשיב ביום  26/11/1999, סמוך לשעה 03:51, בכביש מספר 4, לכיוון צפון, ברכב צבאי. העבירה צולמה באמצעות מכשיר ממא"ל (מצלמה מסוג מולטנובה 6fa), שהיא מצלמה נייחת המותקנת על עמוד, והצילום היה חלק מן הראיות שהוגשו לבית הדין קמא.

2. המשיב כפר בעובדות כתב האישום בכל הנוגע לנהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת. המשיב והתביעה הצבאית לא היו מיוצגים בתחילת הדיון בבית הדין. המשיב ביקש להזמין כעד את השוטר רס"ר אביבי, שחתם על תעודת עובד הציבור בעניין הצילום, הגם שלא נכלל בין עדי התביעה.

בית-הדין קמא (כבוד השופט סא"ל רבינוביץ), הורה לבקשת המשיב להזמין את רס"ר אביבי, ועוד הורה, כי עדי התביעה יביאו עמם את "דו"ח ביקורת המכשיר, שנעשה בתאריך הקרוב ביותר ליום המכמונת בו נתפס רכב הנאשם".

3. אחר עדותו של רס"ר אביבי ועדי התביעה האחרים ובתום ראיות התביעה, זיכה בית הדין קמא (סגן הנשיא סא"ל אבי לוי) את המשיב "בלא שיידרש כלל ועיקר להשיב לאשמה". בית הדין קמא קבע בסוף דבריו בהכרעת הדין המזכה, כהאי לישנא:

"הטעם שהתביעה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להביא בפני בית הדין ראיה לכאורית, המפלילה את הנאשם בביצוע מעשה העבירה, שבו הואשם. חומר הראיות, אשר הוגש, אין בו כדי לסייע בהרמת הנטל האמור, זאת משאין בו כדי להקים את התשתית המקדמית הנדרשת לצורך הסתמכות על ממצאי הממא"ל, אשר קלט את מהירות נסיעת הרכב, שאותו הסיע הנאשם. התביעה לא הציגה ראיות קבילות, המלמדות כי נתקיימו הדרישות המקדימות הללו, ובכללן, היעדרו של מעקה בטיחות.

חמור מכך החשש הכבד, שמא מעקה בטיחות, אשר צולם בצילום של שטח המדידה, עשוי היה לשבש את המדידה לא הוסר, מאחר שהתביעה לא הביאה עד מטעמה להסרת חשש זה".

4. הנה כי כן, בסיכום הכרעת הדין המזכה, נימוקי בית הדין היו אלה: